תפקודים מוטוריים מבוססים על יכולת מולדת, אולם הם נבנים לאורך הזמן ומשתכללים באמצעות תרגול, מודעות, בגרות ובשלות. קושי בתפקוד מוטורי שנקרא בשם דיספרקסיה עשוי לבוא לידי ביטוי באופנים שונים. ישנם כאלה שמתקשים לבצע תנועות מורכבות, אך מתפקדים בצורה סבירה בביצוע תנועות בסיסיות.
ישנם כאלה שמתקשים אפילו לתכנן ביצוע תנועות מסוימות באופן תודעתי ויש כאלה שמתקשים בתיאום שרירים וקואורדינציה הדרושה לשם דיבור את יתר תפקודי הלוע (כגון לעיסה תקינה, למשל). מהי הסיבה לכך? ואולי חשוב אף יותר – כיצד ניתן להתמודד ולטפל?
דיספרקסיה ומערכת העצבים
קל מאוד לתלות את האשם בליקויים כגון סרבול מוטורי או דיספרקסיה בשרירים חלשים או בחוסר תרגול מספק בגיל צעיר. למעשה, ההנחה הרווחת כיום היא כי יש גם בסיס עצבי, נוירולוגי, שעומד בבסיס רבים מהליקויים הקשורים לקואורדינציה ולתפקוד תנועתי.
מערכת העצבים לקויה ובהחלט לא רק השרירים כשלעצמם, עשויה להביא לקושי במוטוריקה כבר בגיל הילדות, הן מוטוריקה גסה והן זו העדינה. יש לכך קשר גם עם התמצאות במרחב, קשר יד עין, ריכוז וקשב. נדגיש, כי הבעיה איננה ביכולת השכלית, ליקויים במוטוריקה אינם מצביעים בשום פנים ואופן על אינטליגנציה נמוכה. ניתן לומר שחסר ממד של בשלות תפקודית. תרגול מתאים יכול בהחלט לשפר את המצב ואפילו להוביל לתפקוד נורמטיבי, טבעי ורגיל.
טיפול בשיטה מדעית
אנו רגילים להניח כי חוש השמיעה הינו רק אחד מהחושים שלנו, ואפילו לא העיקרי שבהם (שהוא חוש הראיה, כמובן). אך למעשה, מחקרים חדשים מעלים כי האוזן ומערכת השמע הינם בעלי חשיבות רבה יותר ויכולת להשפיע על התפקוד המוחי והנוירולוגי. מחקריו של ד"ר טומטיס שבוצעו כבר לפני עשרות בשנים העלו כי ניתן לאמן את חוש השמיעה כך שניתן יהיה לשלב תודעה ורצון ולא להסתפק בשמיעה כפעולה סבילה.
כיצד השיטה הזאת מאפשרת לטפל בליקוי מסוג דיספרקסיה? על פי השיטה, מבצעים תרגול מודרך המבוסס על גירויים שמיעתיים המושמעים על ידי אוזניות מיוחדות. ניתן לבנות גירויים ותדרים המחזירים את האיזון לסובלים מלקויות למידה או הפרעות קשב מחד ולאלה הסובלים מקושי מוטורי או שפתי מצד מאידך.
השאלה "מה זה pdd" מאפיינת בעיקר הורים מודאגים לתינוקות וילדים עד גילאי ארבע חמש בקירוב.למעשה זוהי קשת רחבה של הפרעות התפתחויות הקשורות לאוטיזם.